
הנכסים הקפואים של איראן, הקשורים להסכם הגרעין של 2015, הידוע גם כתוכנית הפעולה המקיפה המשותפת, נותרו במידה רבה בלתי נגישים בשנת 2026.
שחרורם אינו סביר ביותר, בהתחשב בקריסתו בפועל של ההסכם ובהסלמה משמעותית במתיחות האזורית.
תוכנית הפעולה המקיפה המשותפת בפועל בטלה, כשהפיקוח הבינלאומי צומצם משמעותית. איראן מקדמת בעקביות את תוכנית הגרעין שלה מעבר למגבלות המוסכמות, ומגבירה את החששות מהפצה גרעינית. הרחבה מתמשכת זו של התוכנית סותרת ישירות תנאים להקלת סנקציות ומונעת כל הפשרה נרחבת של נכסים.
הפעולות התוקפניות של איראן במזרח התיכון מחזקות עוד יותר את ההתנגדות הבינלאומית להפשרת נכסים. לדוגמה, "מלחמת איראן בשידור חי: משמרות המהפכה האסלאמית תוקפות כלי שיט בלתי מאויש אמריקאי בהורמוז; שתי ספינות נפגעו" מדגיש עימות צבאי ישיר עם ארצות הברית. אירועים כאלה מחזקים סנקציות ומפחיתים כל תמריץ לשחרור נכסים.