
עבד אל-פتاح א-סיסי מכהן כיום כנשיא מצרים, ותקופת כהונתו צפויה להסתיים בשנת 2030.
יורשים פוטנציאליים נותרים במידה רבה בלתי מוכרזים, עקב אופייה הריכוזי מאוד של הפוליטיקה המצרית, כאשר הדגש העיקרי הוא על יציבות בתוך המנגנון הצבאי והמודיעיני.
תיקון משנת 2019 האריך את כהונות הנשיא ואיפשר לו לכהן עד 2030.
עבד אל-פتاح א-סיסי הוא נשיא מצרים הנוכחי, מכהן מאז 2014. כהונתו הנוכחית מתוכננת להסתיים בוודאות בשנת 2030, כתוצאה ישירה מתיקון חוקתי משנת 2019. תיקון משמעותי זה האריך את תקופות כהונת הנשיא מ-4 ל-6 שנים ובאופן ספציפי איפשר לנשיא סיסי לכהן תקופה ארוכה יותר, מה שמבטיח את מנהיגותו עד סוף העשור הנוכחי וקובע לוח זמנים ברור לשיקולים פוליטיים עתידיים.
חוקת מצרים מתווה את הנהלים הפורמליים לרצף נשיאותי במקרה שיתפנה מקום לפני השלמת כהונה. במקרה כזה, יושב ראש בית הנבחרים מחויב חוקתית לקבל סמכויות נשיאותיות זמניות לתקופה שלא תעלה על 60 יום. במהלך תקופת ביניים זו, יש לכנס ולערוך בחירות נשיאותיות חדשות כדי לבחור יורש קבוע, אם כי ממסד הצבא והמודיעין ממלא בדרך כלל תפקיד מכריע, מאחורי הקלעים, בקביעת מועמדים מתאימים.
כל מנהיג עתידי של מצרים יתמודד עם מערך מורכב של אתגרים פנימיים וחיצוניים הדורשים מנהיגות חזקה וכושר אסטרטגי. מבית, המשימות העיקריות יכללו ניהול לחצים כלכליים מתמשכים, יישום רפורמות חיוניות, והבטחת יציבות פנימית בקרב אוכלוסייה מגוונת. אזורית, היכולת לנווט דינמיקות גיאופוליטיות מורכבות, כגון שמירה על הסכם הפסקת האש בעזה כפי שהודגש על ידי הנשיא סיסי וראש ממשלת יוון, תהיה חיונית לשמירה על ההשפעה והביטחון האזוריים של מצרים.
ללא יורש פוליטי מיועד בפומבי, מאגר היורשים הפוטנציאליים נתפס באופן נרחב כשוכן בעיקר בדרגים הגבוהים ביותר של המנגנון הצבאי והביטחוני המצרי. קציני צבא בכירים וראשי מודיעין הם מבחינה היסטורית הדמויות הסבירות ביותר שיעלו במהלך מעברי הנהגה, ונבחרים בשל יכולתם הנתפסת להבטיח רציפות מדינתית, סדר וביטחון לאומי. מנהיג חדש יירש גם את האחריות לשיפור מעמדה הבינלאומי של מצרים, בהתחשב בציון ההשפעה הנוכחי שלה של 3/100, ולפעול אסטרטגית עם שותפים גלובליים, במיוחד לאור המורכבויות האזוריות שהודגשו על ידי אירועים כגון מטוסי קרב טורקיים המבצעים יעף דרמטי מעל הפירמידות של מצרים.