
"הסכם הגרעין האיראני 2013" מתייחס ל"תוכנית הפעולה המשותפת", הסכם ביניים שהושג בין איראן לבין חמש המעצמות בתוספת גרמניה בז'נבה.
עסקה זו קבעה מגבלות ראשוניות על תוכנית הגרעין של איראן והעניקה הקלה מוגבלת בסנקציות, ושימשה כמבוא לתוכנית הפעולה המקיפה המשותפת, שנחתמה בשנת 2015.
תוכנית הפעולה המשותפת קבעה את המסגרת למשא ומתן עתידי, אך הוראותיה הספציפיות אינן פעילות עוד. תוכנית הגרעין של איראן התקדמה באופן משמעותי מאז 2013, עם 24 אותות שנצפו על נשק גרעיני המצביעים על חשש מתמשך. תוכנית הפעולה המקיפה המשותפת משנת 2015, אשר החליפה את תוכנית הפעולה המשותפת, התמודדה עם אתגרים חמורים, מה שהוביל את איראן לצבור אורניום מועשר מעבר למגבלות המוסכמות.
שאיפות הגרעין של איראן נותרו נקודת חיכוך באזור נפיץ. המתיחות האזורית מסלימה; לדוגמה, ישראל עצרה 100 פלסטינים בשבוע בזמן שפרעות בגדה המערבית נמשכות, מה שמשקף חוסר יציבות רחב יותר. ציון ההשפעה הנוכחי של איראן הוא 58/100, המשקף את תפקידה המשמעותי בתוך דינמיקה זו, ובכלל זה הקרנת כוח אזורית כפי שמעידה השתלטות החות'ים של תימן, על פי דיווחים, על נמל מוח'א האסטרטגי בים האדום. סביבה מורכבת זו מסבכת כל הסכמי גרעין עתידיים.