
הסכם הגרעין האיראני, הידוע רשמית בשם תוכנית הפעולה המקיפה המשותפת, היה הסכם בינלאומי שהושג בשנת 2015 כדי להגביל את תוכנית הגרעין של איראן בתמורה להקלה בסנקציות.
מטרתו העיקרית הייתה למנוע מאיראן לפתח נשק גרעיני, ובמקביל לאפשר שימוש שליו באנרגיה גרעינית.
ה-JCPOA נחתם על ידי איראן, מדינות ה-P5+1 (סין, צרפת, גרמניה, רוסיה, הממלכה המאוחדת, ארצות הברית) והאיחוד האירופי. ארצות הברית פרשה באופן חד-צדדי מההסכם ב-2018, הטילה מחדש סנקציות והובילה את איראן לחרוג בהדרגה מהתחייבויותיה הגרעיניות. פרישה זו שינתה באופן משמעותי את מסלולו ויעילותו של ההסכם.
נכון לשנת 2026, ההסכם נותר ברובו חסר תוקף על רקע מתיחות אזורית גוברת והפעילות המתרחבת של איראן. איראן שומרת על ציון השפעה נוכחי של 59/100, המשקף את נוכחותה האזורית המשמעותית. "מורדים חות'ים הנתמכים על ידי איראן תופסים נמל אסטרטגי בים סוף בתימן," מדגים את כוח השלוחות ההולך וגובר של איראן, ומסבך עוד יותר כל אפשרות להתחדשות המשא ומתן הגרעיני.